<h1>ראבי"ה סימן אלף מ"ד</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אחיו, אחי אביו, ובניהם, נפקא לן בגמרא מלא יומתו וגו'. אחי אמו ובנו ילפינן בגמרא (כ"ח ע"א) קרובי האם כקרובי האב. בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו וחתנו, דכולהו טעמא דידהו דבעל כאשתו, שכיון שנתחתן במשפחה זו נתקרבה דעתו אצלם ורוצה בתקנתם כאשתו שהוא נשוי. והרי הוא פסול להעיד ולדון לכל אותם שהם ראשונים ושניים אצל אשתו, כאלו היתה אשתו פסולה להם אילו היתה דבר הראוי להעיד ולדון. ואף קרובי האם, כיון דפסולייהו מדאורייתא, בעל [כ]אשתו אף אצל משפחת האם. (וכן) [וכי] אמרינן בעל כאשתו היינו מצד [אחד], אבל חתן [אחי] אבי אשתו וחתן אחי אם אשתו כשירין לו. לפי שלא נאמר בעל כאשתו משני צדדין, לפי שהוא וחתן אחי אבי אשתו או חתן אחי אם אשתו כבר נתרחקו למטה שאפילו נשותיהן אינן אלא שניות זו [לזו]. אבל חתן אחי אשתו ובעל אחות אבי אשתו ובעל אחות אשתו פסולין לו להעיד כחתן אחיו ובעל אחות אביו משני צדדין [ואע"ג שאין אומרים בעל כאשתו משני צדדין], לפי שבכאן [לא] נתרחקו כל כך לפי שהבעל האחד אשתו ראשונה והשניה אשתו שנייה. ולמעלה שתיהן הנשים שניות. וכן בכולן הקרובין שבמשנתינו, זהו הכלל אם נשותיהן שתיהן ראשונות או אחת ראשונה ואחת שנייה, אמרינן בעל כאשתו משני צדדין [ופסולין זל"ז, ואם שתיהן שניות לא אמרינן בעל כאשתו משני צדדין] וכשירין זה לזה. ואם אין שם בעל כאשתו אלא מצד אחד, כגון שצריך להעיד לאשה עצמה שהיא בת אחי אבי אשתו או בת אחי אם אשתו או בת אחות אבי אשתו (או בת אחי אם אשתו) או בת אחות (אבי אשתו או בת) אם אשתו בנכסי מלוג שלה, או לבן דוד אשתו, פסול להעיד. הני מילי דאית ליה האי כללא תנא דמתני' שפוסל חתן גיסו שיש שם בעל כאשתו משני צדדין אפילו כשהאחד ראשון והאחד שנייה. [אבל תנא דברייתא (כ"ח ע"ב) פליג] ולא פסיל חתן אחי אשתו ובעל אחות אבי אשתו ובעל אחות אם אשתו, אלא שני גיסין לבדן אע"פ שיש שם בעל כאשתו משני צדדין לפי שהם כשני אחים. ובעל אמו, שמת אביו ונשא אחר את אמו. ואביו לא איצטריך תנא למיתני ולמנותו בחשבון שאר הקרובים, לפי שהכל עיקר פסולי קרובים מחמת אביו הן באין לו והוא כרעיה דאבוה הוא. ועוד דלא חשיב אלא הנך דמצי למתני בהו בניהן וחתניהן, [ו]הכא בן אביו לא איצטריך למיתני דהיינו אחיו (שהוא אבי). וחתן אביו לא איצטרך דהא תנא בעל אחותו. ואע"ג דקתני חמיו, ולא הוה צריך למיתני גבי[ה] בניהם וחתניהם, (דבני) [דבנו] היינו אחי אשתו והוא כבעל אחותו, וחתנו היינו גיסו והא קתני גיסו, (ו)התם משום חמיו גופ[י]ה קתני לה, דבכולהו צריך תנא לאשמועינן דבעל כאשתו. אבל אביו לא איהו צריך למתני (דלאו) [ולאו] בנו וחתנו צריכי למתני כדפרישית. בעל אמו ובנו דבעל אמו והוא אחיו מן האם. ובגמרא (כ"ח ע"ב) פריך היינו אחיו דתנן ברישא ומשני תנא אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם. ומיהו אחיו מן האם ובעל אחותו מן [האם לא בצרי מידי מאחין מן האב ובעל אחותו מן] האב לעניין בניהן וחתניהן, דהכי נמי בניהן וחתניהן פסולין. והאי דלא קעביד להו הכא אבות ולתני אחיו [ואחיו] מן האם בעל אחותו ובעל אחות[ו] מן האם, לעניין בניהם וחתניהם דניהדרו בניהם (ובנותיהם) [וחתניהם] אכולהו, משום דאפילו אחיו מן האם ובעל אחותו מן האם לא הוה צריכי למתני. דאחיו ובעל אחותו דתנא רישא בסתם קאמר (וחתניהן) בין מן האב בין מן האם. ובניהם וחתניהם [ד]קתני מתניתין לאו משום בעל אמו נקט ליה, אלא בעל אמו איצטריך למתני בהדי שאר אבות, ובניהם וחתניהם איצטריך למתני משום אינך, ואיידי דאיצטריכן ליה בניהם וחתניהם אשארא, לא איפשר לפלוגי מילתא ותנא אכולהו בניהם וחתניהם ולאו משום בעל אמו. ומאי דפריך בגמרא בעל אמו ובנו היינו אחיו, לאו פירכא היא, דאיכא לתרוצי בניהם וחתניהם דמתניתין (ו)לאו משום בעל אמו נקט, אלא איידי דתנא אאינך [תנא] אכולהו. ותלמודא דקא פריך ליה הכא ריהטא בעלמא הוא. ומי שסידר התלמוד שמיע ליה דר' ירמיה פסיל באחי האח והוה בעי לאהדורי למיפשט ממתניתן טעמא. ופריך בעל אמו ובנו היינו אחיו ומשני ליה לא נצרכה אלא לאחי האח כר' ירמיה. ורב חסדא דאכשר באחי האח אוקי לה באחיו מן האם כדמשמע לדחויי נפשיה מיניה. (ומיניה) [ומיהו] פירכא גופה לאו פירכא היא, דבניהם לאו (מבעל) [אבעל] אמו מיתני. ומיסתבר נמי דלאו דווקא פירכא ולאו פירכא היא, דהא איכא נמי חמיו דמצי למפרך כי האי גוונא, ובן חמיו היינו אחי אשתו וחתן חמיו היינו גיסו, ולא פרכיה, משום דאיכא לתרוצי בניהן וחתניהן לאו משום חמיו נקט אלא משום אינך. כך שמע ר' יהודה ב"ר נתן מרבו. וגיסו, כיון דנשותיהן ראשונות אמרינן בעל כאשתו משני צדדין. ובנו וחתנו של גיסו אפילו מאשה אחרת איצטריך לאשמועינן כדנפרש בגמרא. דאילו בן גיסו מאשה זו, הא תנא לו בעל אחות אמו, שהוא לבעל אחות אמו בן גיסו. ור' [יוסי] פליג עליה בגמרא בבן גיסו וחתן גיסו מאשה אחרת ומודה ליה כשהבן מאשה זו. וחורגו לבדו, ולא בנו וחתנו. משום דהוה ליה שלישי בראשון. דנהי נמי דבן בנו פסול להעיד לו וכן עד סוף כל הדורות לפי שהן מיוצאי יריכו, אבל חורגו שאינו יוצא יריכו אין שלישי פסול לו. ואע"ג דתנא בעל אמו, איצטריך למתני חורגו. דלא תימא האי תנא דמתניתין הכי קאמר בעל אחות (אחי) אביו פסול (לו) [לי] ולא אני לבעל אחות אבי, בעל אמי פסול לי ולא אני לבעל אמי, להכי תנא בהדיא חורגו, דכשם שבעל האם פסול לחורגו, (ו)חורגו פסול לבעל האם. הכי נמי כולהו מי שפסול לי אני פסול לו. ומהכא נמי נפקי הני דרב נחמן (מדרב נחמן) ודרב אשי בגמרא (כ"ח ע"א) דכל מי שפוסל לחבירו חבירו נמי פסול לו. ואי קשיא, למה לי למיתני כל ט' דמתניתין, הא איכא חד דנפיק [מ]חד, מכללא דבניהם דחבריה. תריץ, האבות תנא ברישא ואיצטריכי ליה למיתני דהא לא נפיק חד מחבריה, וכי הדר תנא ובניהם, לאו משום דנפקי הני מכלליהו נקט להו אלא משום אינך ולאפוקי חורגו דהוא לבדו ולא בנו וחתנו. כך פירש ר' יהודה ב"ר נתן וזה עיקר. וזה שכחתי למעלה. בעל אחותו ובנו וחתנו, והוא הדין אחי אשתו ובנו וחתנו. ואע"ג דלא תני ליה, דלא שנא האי מהאי. דכי היכי דהאי פסול לבעל אחות אשתו משום חתן גיסו כך הוא (בסוף) פסול לבעל אחות אבי אשתו אע"ג דתנא ליה תני ליה משום ולא שנא ליה האי מהאי, דמה לי חתן אחות אשתו ומה לי חתן אחי אשתו. ומשום רבותא דגיסו ששניהם הגיסים נכרים לא נקט במתניתין אלא מחתן אחות אשתו ולא מחתן אחי אשתו.
(כ"ח ע"א) אחי אבא לא יעיד לי כלומר כשם שאחי אביו הוא ובנו וחתנו פסולין להעיד כדתנן במתניתין אחי אבא ובנו וחתנו. חתן בנו, דהא חתניהן דמתניתין בין אאבות בין אבנים קאי. ולהכי אמר אלו הן הקרובים אחיו וכו' ובניהם וחתניהם נמי, דכולן חתן דאחיו וחתן דבנו וחתן דאחי אביו וחתן בנו וכן כולן. (דהשתא) [והשתא] תנן במתניתין שלישי בראשון, דהא חתנו נמי קאי אבנו. אגב אורחיה וכו', ואע"ג דלעיל אשמועינן טובא דבעל כאשתו, איצטריך לאשמועינן הכא דאפילו שלישיים אומר דבעל כאשתו. כי היכי דאמרינן בראשונה גבי בעל אחותו ואחות אביו. הני תלתין ותרין הוו דמפשטא דמתניתין הוא דשמע' הכי, אבות ובניהם הרי י"ו [וח' חתניהם וח'] חתנים. ואע"ג דאיכא תו בני בנים דנפקי מכ"ש דחתני בנים, (או) [תו] לא חשיב דלא חשיב השתא אלא מאי דמשתמע ממתניתין בהדי'. כדור שלישי דמי, וכיון דחזית במתניתין דחתנו פסול ממילא מצית למשמע דבני בני האבות נמי פסולין, דחתני האבות לדידי דור שלישי הוא כמו חתן הבן דהוי נמי דור שלישי למאן דאית ליה חתנו כבנו. ר' יהודה ב"ר נתן. לרבות דור אחר, בן חנוך לשמעון. על בנים, דמצי למיכתב בעבור, אלא לאשמועינן במקום שאתה מטיל פסול מלמטה עד למעלה באבות תטילנו ע(ו)ד למטה בבנים שיהו שווין דור שלישי לשני כדור שלישי לראשון. אמר רב נחמן אחי חמותי וכו', רב נחמן ורב אשי דוקיא דמתניתין קמ"ל דכל מי (שפוסל) [שפסול] לחברו משום קורבה אף חברו נמי פסול לו כדפרישית במתניתין. (כ"ח ע"ב) מהו שיעיד אדם, הכי נמי איבעיא להו בנשי שאר קרובים אלא חד מינייהו [נקט]. כך מצאתי. ולבי מהסס, מאי שנא האי בתרא דנקט. ומיהו הכי אית לן לפרש, כגון שאין חורגו נוגע בדבר שאינו אוכל פירות שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, אבל אם אוכל חורגו הפירות אינו יכול להעיד. ומה שפירש בקונטרס רבינו שלמה בשאר נשי קרובי', לא נהירא לי. דהא חורגו במשנת ר' (יעקב) [עקיבא] נשנה שאינו מקפיד לראוי לירש אלא לאיקרובי דעת בעלמא. בעל כאשתו ומשום הכי קתני מתניתין בעל אחותו ובעל אחות אביו ודוגמתן. והכא אילו הוה נסיב חורגתו לא היה יכול להעידו משום דבעל כאשתו וכשם שאינו יכול להעיד לחורגתו הכי נמי לבעלה. אבל כבעלה לא אמרינן וכשר לאשת חורגו. ולא ידעי' טעמא מאי. אשה כבעלה, דכשם שפסול לחורגו כך פסול לאשתו וכ"ש (דאמרה) [דאמרינן] בעל כאשתו שאם נשא חורגתו פסול לעדות אפילו (לא) [לו]. ויש מפרשים שאין ב[י]ניהם אלא דבסורא אמרי' בעל כאשתו, בעל (האב) [האם] כאשתו והרי הוא כאילו חמיה, בפומבדיתא אמרי אשה כבעלה אשת חורג(ת)ו כחורגו והרי (הוא) [היא] כחורגתו. כלומר בין כשתאמר בעל כאשתו או אשה כבעלה פסול להעיד לה. ונראה בעיני. אבל לעייולי לה לא מהימן, אפילו למשנת ר' (יעקב) [עקיבא] דהא וודאי אדעתא (דידי) [דידה] עביד, שאינו מצפה בירושה אחר זמן אלא מיד רוצה לזכות. אילימא הכי קאמר חורגו לבדו ולא בנו וחתנו דהוו להו שלישיים, ולית לן אלא (שני' לגיסו) [שני] בראשון ושני בשני, והוא הדין שהוא לבדו פסול לו ולא בנו וחתנו מאשה [אחרת] שהן רחוקין לו ולאשתו. ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו ופליג אגיסו דמתניתין. אבל [אבעל] אחות אמו דמתניתין לא פליג דמיירי בבן גיסו מאשה זו. אלא מתניתין דקתני (בנו) גיסו [בנו] וחתנו מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי דאילו בעל אחות אמו מצית מוקמת לתרווייהו אבל גיסו דלא כחד. אלא חורגו לבדו ולא בנו וחתנו דהוו להן שלשיים. אבל גיסו הוא ובנו וחתנו, כיון דנשותיהן ראשונים אמרינן בעל כאשתו משני צדדין והרי הם כשני אחים. ונמצאו בנו וחתנו כבנו וחתנו של אחיו אע"פ שהן מאשה אחרת כיון שהן כשני אחים. ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו ואע"ג דבעל כאשתו, טעמא משום דאקרובי דעתא אצל בני אחות אשתו (ד)דווקא, אבל בני גיסו מאשה אחרת לא, דאפילו אשתו לא מרחמא וכ"ש הוא. אבל חורגו הוא ובנו וחתנו דכיון דבעל כאשתו הרי חורגו כאילו הוא בנו ובן חורגו כמו בן בנו וכן חתנו כחתן בנו. ולגבי בנו אין דור שלישי ורביעי כשר מידי דהוה אשניות בפ"ב דיבמות (כ"ב ע"א) שאין הפסק למעלה הימינו. אלא הא דתני ר' חייא שמונה [אבות] שהן כ"ד (אבות עשרה) [תשעה] הווין ור' חייא הכי קאמר ח' אבות הן שיש לכולן בן וחתן וכל אחד מן האבות ומן הבנים ומן החתנים יש לו שם בפני עצמו. לאפוקי חורגו שאין לו בן וחתן. ולאפוקי גיסו אפילו מאשה זו שאין לו אלא בן ולא חתן. ומאשה אחרת אין לו לא בן ולא חתן. והנך קרובים דרב נחמן (מדרב) [ודרב] אשי נמי לית להו בן וחתן. והרי כולם (מארורים) [מבוררים] בשמותם. אחיו. בן אחיו. חתן אחיו. אחי אביו. בן אחי אביו. חתן אחי אביו. אחי אמו. בן אחי אמו. חתן אחי אמו. בעל אחותו. בן אחותו. חתן אחותו. בעל אחות אביו. [בן אחות אביו. חתן אחות אביו]. בעל אחות אמו. בן אחות אמו. חתן אחות אמו. ובעל אמו. ובנו דהוא אחיו מן האם. וחתנו דהוא בעל אחותו מן האם. ודבעל אחותו מן האם לא חשיב שהרי האבות כבר חשיב להו בשמותם ואנן בעינן כולן חלוקים בשמותם האבות והבנים והחתנים שיהו כ"ד שמות. ואביו נמי לא חשיב שהרי בנו הוא אחיו וחתנו הוא בעל אחותו, וכבר חשיב אחיו ובעל אחותו. וחמיו. ובנו דהוא אחי אשתו. וחתנו דהוא גיסו. ולא מצית למימר הא קתני גיסו, דגיסו דמתני' לית ליה דר' חייא, וח' אבות איכא במתני' בר מן גיסו וחורגו. אלא הכי קאמר ט' אבל גיסו הוא ובנו וחתנו אפילו מאשה אחרת כי מתני', וכ"ש בנו וחתנו מאשה זו, ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו ולא בנו וחתנו מאשה אחרת אבל בן גיסו מאותה אשה פסול, דהא קתני מתניתין בעל אחות אמו בתוך ח' אבות, וח' אבות ליכא דפליג עלייהו. ומיהו חתן גיסו אפילו מאותה [אשה] כשר דחתן גיסו ליכא בכללא דבעל אחות אמו כל שכן חורגו דבנו וחתנו הוי שלישיים. הלכה כר' יוסי דפסיל בגיסו אבל בנו מאותה [אשה] פסול וחתנו מאותה אשה כשר. וכן פירש רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל. וראייה לדבר בירושלמי (פ"ג ה"ו) אגיסו אית תניי תני יש לו בנים וחתנים ואית תניי תני אין לו בנים וחתנים [מאן דתני יש לו בנים וחתנים מאחות אשתו מאן דאמר אין לו בנים וחתנים] ממקום אחר. אלמא אשכחן חילוק בגיסו לית לן [חתן] אפילו מאותה אשה משום דלא מיתניא בי בכללא דבעל אחות אמו. ונראה לי דפירכא דפריך רבינו שלמה (ד"ה ברייתא) לאו פירכא היא מאחי האח. דלא שייך הכא קרוב מחמת קרוב, דאפילו אין לגיסו בנים מאשה זו ויש לו מאשה אחרת פסיל להו תנא דמתניתין וטעמא משום דגיסים חשיב כאחים. ויש מפרשים בעל אחות אמו באחיות מן האב, וגיסו דפליג עלה ר' יוסי באחיות מן (האב) [האם]. הוא דעת הכרס ואין לסמוך עליה. (דמכל) [ומכל] מקום פליאה היא בעיניי (ל)מה שפירש מאי שנא דתנא דמתניתין פסיל בן וחתן בגיסו אפילו מאשה אחרת ובשאר קרובים לא פסיל אלא באותה אשה כגון בעל אחותו, הלא הוא קרוב לו יותר מגיסו ואמאי לא פסיל בן וחתן בבעל אחותו אפילו מאשה אחרת. וכן בבעל אחות אביו ובעל אחות אמו. ואם תאמר הכי נמי דפסול, הא לא מצית למימר דא"כ אמאי לא נקט ר' יוסי לאיפלוגי עליה דתנא דמתניתין אלא בגיסו לבדו (ולא) [ואילו] בשאר קרובים לא משוי חילוק בין ממנה למקום אחר אלא בגיסו. והטעם איני יודע. ולא [כ]אותן שמפרשים דבין גיסו בין בעל אחות אמו מאותה אשה מיירי ולא אתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו אלא לאפוקי חתנו ולאו לאפוקי בנו. ולא נהירא דהא לבדו משמע הוא לבדו ולא בנו וחתנו. ועוד דאמרינן במסקנא ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכ"ש חורגו, וכיון דברייתא ר' יוסי היא א"כ צריך אתה לפרש וכ"ש חורגו דהא[י] לבדו למעוטי חתנו ולא למעוטי בנו, והא לא משכחת תנא דגבי חורגו לשווי חילוק בין בנו לחתנו אלא או אידי ואידי פסול או אידי ואידי כשר. הלכה כר' יוסי, דקרוב ונתרחק כשר. ומשמע אפילו יש לו בנים ולאפוקי דאין הלכה כר' יהודה. והיינו כלישנא קמא. כנ"ל. דהא לא איצטריך לפסוק הלכה באין לו דליכא מאן דפליג. כל זה העתקתי מתוספות יעב"ץ.
ומצאתי בפר"ח. רב סבר לה כוותיה בהא דתני אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו. ופליג עליה בחדא, דרב סבר שלישי בשני כשר ור' אלעזר או' כך בן אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו, כלומר שלישי בשני פסול. ולית הלכתא כוותיה. פר"ח. חורגו לבדו אבל גיסו כולו [—וכו']. וקשיא לן בעל אחות אמו היינו גיסו. דאפילו לר' חייא דתני שמונה אבות ובעל אחות אמו אחד מהן הוא ובנו וחתנו פסול והיאך תני גיסו לבדו. יש שאומרים כי גיסו לבדו פירוש שני גיסין פסולין לעלמא ובניהן וחתניהן כשרין לעלמא אבל להדדי הן ובניהן וחתניהן פסולין לעדות. וצריך עיון. ופשטינן לה מהא דתנינן בירושלמי גיסו אית תנא תני יש לו בנים וחתנים ואית תנא תני אין לו בנים וחתנים [מאן דתני יש לו בנים וחתנים] ממנה מאחות אשתו מאן דאמר אין לו בנים וחתנים אלא כשרים הם (כבנים) [בבנים] וחתנים שיש לו שלא מאחות אשתו אלא מאשתו אחרת. פר"ח.
